החלטה בתיק ת"ט 19971-07-10

בפניי התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב על סך 19,082 ש"ח וכן בקשה להארכת מועד להגשתה.

רקע כללי וטענות הצדדים

ביום 28.10.2005 נטל המבקש מקרן הפנסיה שבניהול המשיבה, שם נחסכון עבורו כספים לפנסיה,  הלוואה על סך 15,000 ש"ח. את ההלוואה התחייב המבקש להחזיר באמצעות 24 תשלומים חודשיים שינוכו ממשכורתו. המבקש לא עמד בהחזרי ההלוואה, והמשיבה הגישה נגדו תביעה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל.

המבקש מתנגד לתביעה. לשיטתו, סכום יתרת ההלוואה עומד על 11,931 ש"ח כמופע בתלוש השכר האחרון, בשונה מהסכום לו טוענת המשיבה העומד על 14,264 ש"ח. עוד טוען המבקש כי יתרת ההלוואה נפדתה כאשר נפדו הסכומים  שנצברו לזכותו בקרן - המשיבה העבירה לחשבונו את יתרת כספי הקרן, לאחר ביצוע הפחתה של 14,858 ש"ח. המבקש אף טוען לשיהוי מצד המשיבה משום שפדיון כספי הקרן נעשה בספטמבר 2006, לאחר שפוטר המבקש מעבודתו, ואילו הדרישה לתשלום יתרת ההלוואה נשלחה לראשונה ביוני 2008.

את הארכת המועד להגשת ההתנגדות, תולה המבקש בעיכוב שחל בתקופת החגים ובקושי לאתר את ב"כ המשיבה וחוסר ההיענות מצידו של האחרון, למסור למבקש את מסמכי התביעה.

המשיבה טוענת כי ההלוואה לא נפרעה, כי הסכום החסר מיתרת הכספים בקרן הוחזר למעסיקו של המבקש. עוד מוסיפה המשיבה, כי המבקש לא הצביע על "טעם מיוחד" המאפשר להאריך את המועד.

בתיק זה, התקיימו מספר דיונים, בין היתר בפני כב' הרשמת גלית אוסי שרעבי (כתוארה דאז). בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.03.12, טען המבקש כי בקשת  פדיון הכספים המצויים בקרן, לא נחתמה על ידו.

הכרעה

הבקשה להארכת המועד:

הבקשה הוגשה ע"י המבקש ביום 21.06.2010 וזאת לטענתו, בשל חוסר שיתוף פעולה מצד ב"כ המשיבה ובשל תקופת החגים.

אין מחלוקת כי האזהרה נמסרה ביום 31.03.2010, אולם המסמכים במלואם נמסרו לב"כ המבקש ב-- 7.04.11. גם אם אזקוף לזכות המבקש את כל ימי החגים שחלו בתקופה הרלוונטית (לרבות חגים שאינם חלק מפגרות בתי משפט) נוצר איחור ניכר בהגשת ההתנגדות שלא ניתן לו טעם מיוחד.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 העוסקת בהארכת המועד, דורשת "טעם מיוחד", שהוא כידוע, קיום קובץ נסיבות שאינן בשליטתו של המבקש. עם זאת, במהלך השנים האחרונות ישנה מגמה בפסיקה המגמישה הטעמים להארכת המועד ומרחיבה את סקלת המקרים הנכנסים לגדרה.

נפסק כי חשיבות העניין, הגם שלעצמה אינה מהווה "טעם מיוחד", הרי שאם היא מצטרפת לנסיבות מיוחדות יהיה בכך משום "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הקבוע בחיקוק (ראה: בש"א 3112/99 כהתי נ' יורשי המנוח זוהיר, דינים עליון נ"ו 80 ).

כפי שאראה להלן, במקרה דנא, המבקש סבר כי ההלוואה נפרעה בעקבות הסכום החסר שהתקבל בחשבונו לאחר פדיון כספי הקרן. המשיבה השתהתה במשך כמעט שנתיים, בדרישתה לפרוע את ההלוואה. שני אלה, בצירוף הריביתש חלה על החוב בתקופת השיהוי, מספיקים על מנת לקבוע שמכלול הנסיבות מצדיק להאריך את המועד.

טענות ההגנה:

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובסיכומים, מצאתי כי יש לתת למבקש רשות להתגונן.

הכללים של "התנגדות לביצוע שטר" זהים לכללים שנקבעו "בבקשת רשות להתגונן" בהליך של סדר דין מקוצר ולכן יש לבחון את הסוגיה על פיהם.

שורה ארוכה של הלכות חזרה וקבעה כי נתבע בסדר דין מקוצר, המבקש רשות להתגונן, איננו חייב לשכנע את ביהמ"ש בנכונות טענותיו העובדתיות, כבר בשלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן. על ביהמ"ש לברר אם יש בטענותיו של המבקש, אם תוכחנה במשפט, כדי לשמש הגנה בפני התביעה (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ ואח', פ"ד מ"ב (1) 721 722).

המבקש בבקשתו טוען כי המשיבה השתהתה במשך כמעט שנתיים מיום פדיון כספי הקרן ועד לדרישת כיסוי יתרת ההלוואה. המבקש הצהיר כי הפדיון בוצע בספטמבר 2006  ועל כך אין מחלוקת. עוד מצהיר המבקש כי המשיבה פנתה אליו לראשונה בדרישה לתשלום יתרת ההלוואה ביום 23.06.2008, טענה זו אף היא לא נסתרה ע"י המשיבה. יוצא אם כן, כי המשיבה השתהתה במשך כמעט שנתיים עד אשר פנתה למבקש. מהתנהגות זו של המשיבה, ומקבלת כספי הקרן לאחר הפחתה של סכום הדומה בשיעורו ליתרת ההלוואה, יכול היה המבקש להסיק כי חוסלה לכאורה ההלוואה.